אלבום במתנה לפרידה מהעבודה

העבודה שלנו היא המקום שבו אנחנו מבלים בו חלק ניכר מהיום שלנו. לחלקנו, העבודה שלנו היא המקום שבו אנחנו מגשימים את עצמנו, מביאים את עצמנו לידי ביטוי מקסימאלי, תורמים ונתרמים, וקוטפים פירות הצלחה שבאו אחרי שנים של השקעה ועבודה רצינית.

עבור אחרים העבודה היא המקום שמשלם את המשכורת. זה מקום זמני, אין קשר רגשי אליו באופן מיוחד, אולי אפילו איזו טינה קטנה לבוס. ועדיין, אנחנו שם, במשך שמונה שעות, חמישה ימים בשבוע.

איך שלא נסתכל על זה, מקום העבודה שלנו הוא חלק בלתי נפרד מחיינו.

וכמו ברוב הדברים, האלמנט המשמעותי ביותר, זה שיכול לגרום לזה להיות הצלחה מסחררת או כשלון מהדהד הוא – כמובן – האנשים שסביבנו, החברים.

כשאני מקבלת פניה להכין אלבום פרידה למישהו או מישהי שפורשים מהעבודה זה תמיד גורם לי לחשוב איזה כיף לאותו אדם שככה משקיעים בו. שבמקום זר פרחים וחפיסת שוקולד הוא מקבל אלבום בעבודת יד, עם תמונות שנאספו לארוך השנים, עם ברכות שהעמיתים שלו השקיעו וכתבו לו.

זה הרי לא עניין של מה בכך לארגן כזה דבר. צריך לאסוף את התמונות, לדאוג שכולם יכתבו ברכות, ולשמור הכל בסוד. לא פלא שזה תמיד מגיע לאנשים כל כך מיוחדים.

באלבום הפרידה שהכנתי לאחות אחראית בטיפול נמרץ ילדים בבית החולים קפלן בחרתי בקפידה ניירות מדוגמים עם דוגמאות של פרחים, שיתכתבו עם הפריחה וההתחדשות שהיא הביאה לחייהם של כך הרבה ילדים.

באלבום הפרידה של דגנית מחברת ורינט הלכתי על סגנון אלגנטי קלאסי של לבן וזהב, עם נגיעות של סגול כדי להכניס קצת צבע ולשבור את המונוכרומטיות. העיצוב הזה היה כל כך מוצלח, שראו והתלהבו ממנו גם הבנות שהזמינו ממני אלבום פרידה למרסל מנעמ»ת.

אבל מה שבאמת יפה באלבומים האלו זה הברכות, הטקסטים האישיים כל כך, שביחד עם התמונות יוצרים מתנה אישית, מיוחדת ומרגשת, שנוצרת בתוכה תקופת חיים ארוכה ומשמעותית.

גם אני עזבתי מקומות עבודה. המעבר הזה הוא תמיד מעט מוזר. אבל לעזוב בגיל פרישה, לאחר עשרות שנים באותו מקום עם אותם אנשים – את זה לא חוויתי וזה נראה לי עוצמתי פי כמה וכמה. לקחת איתנו אלבום פרידה אישי שהוכן עבורנו בעבודת יד מלאה זה אקורד הסיום המושלם לתקופה כזו, לעזיבה עם חיוך, עם טעם מתוק, ועם כל הזכרונות שלנו עטופים באלבום.