אלבום חיים

לפני כחצי שנה התקשרה אליי רחלי והזמינה אלבום זכרון לאבא שלה שנפטר כמה שנים קודם לכן. זו הייתה אחת החוויות הכי עוצמתיות שהיו לי מאז שפתחתי את העסק וההילה והקדושה שייחסתי לאלבום של רחלי היו משהו מיוחד מאד עבורי, ואני בטוחה שגם עבורה.

אלבומי זכרון הם אלבומי תמונות שונים, מיוחדים, כל המשמעות של נצירת רגעים אישיים ויפים מתעצמת וכאילו מכפילה את עצמה כשאנחנו יודעים שהאלבום הזה משקף לנו רגעים שבאמת לא יחזרו, לא כי הזמן עובר, אלא כי מי שנמצא בהם כבר לא איתנו.

השבוע קיבלתי טלפון נוסף להזמנה של אלבום כזה, וכמו כל סיפור שמגיע אליי, גם הפעם זה לא היה דומה לשום דבר ששמעתי או שחשבתי עליו.

טל התקשרה אליי להזמין שני אלבומי זכרון לאמא שלה שנספתה בשטפון במדבר יהודה לפני כמה שנים. שני אלבומים, לא אחד, ולא מדובר בשניים זהים. טל רצתה להכין אלבום אחד שיאגד בתוכו את החומרים שהיא שמרה מהאירוע עצמו, גזרי עיתונים, מכתבים ואזכורים של האירוע, הספדים שכתבו ועוד. כמה זה מצמרר, חשבתי לעצמי. איך אפשר לעשות אלבום מרגע שכל כך לא רוצים לזכור, או לא רוצים לחיות אותו שוב. מצד שני – אולי דווקא יש לזה גם היבט מאחה, מרפה, אולי זה חלק מההתמודדות הכל כך קשה הזו עם אירוע פתאומי שמחלק את החיים ללפני ואחרי.

ולצד האלבום הזה ביקשה טל אלבום נוסף, אלבום חיים. אלבום שכולו עמוס תמונות מהילדות ועד החיים הבוגרים, אלבום עם הרגעים היפים, המשפחתיים. אלבום שהוא שמח, שיהיה כיף להסתכל בו, להתרפק עליו, מזכרת אמיתית.

איך מעמידים את שני האלבומים האלו אחד ליד השני על אותו מדף? איך מיישבים את הסתירה הזו שבין החיים לבין רגע קטיעתם?

טל ואני מתחילות מסע ארוך יחד, שגם אם הוא לא יהיה ממושך, הוא יהיה משמעותי. במסע הזה  אני זוכה לקחת חלק קטן ולהעניק לה מתנה שהיא חלק מהמסע שלה, מההתמודדות שלה.

האלבומים שלנו הם לא רק הסיפור שלנו, הם גם דרך עבורנו להתמודד עם הסיפור שלנו, להתבונן בו כאילו היינו מביטים במראה, ויש להם חלק בתהליך הקבלה וההשלמה שלנו עם התסריט שנכתב עבורנו.