אלבום זכרון

כשישבתי וניסיתי למפות את סוגי האלבומים שאציע בעסק שלי, היה לי ברור שרובם הגדול יהיו אלבומים במתנה, אלבומים לאירועים מיוחדים כמו חתונה, בר או בת מצווה, ימי הולדת חגיגיים כמו גיל שנה או גיל שבעים.

מידי פעם הגיעה הזמנה לאלבום חדש, כזה שלא חשבתי עליו, ואלו ההזמנות ששימחו אותי יותר מכל. כי הלקוחה לקחה את הקסם של אלבום בעבודת יד, של קפסולות הזמן הקסומות האלו, אל המקום האישי שלה, למשמעות ולפרשנות שהיא רוצה לתת להן. כך היה באלבום החברות של חנה וניקול, או באלבום הטיול של בצלאל בשביל ישראל.

לפני שלושה שבועות הגיע הטלפון מרחלי, שהזמינה ממני בפעם הראשונה אלבום זכרון. אבא של רחלי נפטר לפני כמעט שמונה שנים, ושמונה שנים היא מחפשת דרך להנציח את הזכרון שלו, משהו ממנו שישאר איתה בבית. היא רצתה אלבום, שיאגד בתוכו את הרגעים המאושרים, המשפחתיים, תמונות של אביה בשיא תפארתו, אבל היא לא מצאה את המקום הנכון לעשות זאת.

עד שהגיעה אליי.

בדרך כלל אני ממליצה ללקוחות שלי להגביל את כמות התמונות, להכניס את האלבום לפרופורציה הנכונה של החיים, ולהבין שצריך להשאיר עוד מקום לחוויות שעוד יבואו ולתמונות שעוד נצלם. לא הפעם. הפעם ביקשתי מרחלי שתשלח לי הכל. את כל התמונות שיש לה.

והיא שלחה לי תמונות, מהילדות, עם המשפחה, עם הילדים, איתה, כמה מיוחד זה בטח עבורה להביט בעמוד של התמונות המשותפות שלהם.

רקמתי לה מסגרת זהובה בכל עמוד, והשארתי את המניירות והפיצ'פקעס בצד הפעם.

זה אלבום מסוג אחר. זה צריך להיות הכי מכבד ומרומם שיש.

בחרתי לה ניירות מדוגמים בגוונים של עץ, משחק של חום-שחור-לבן ודוגמאות גיאומטריות, כדי לא להסיט את תשומת הלב מהתמונות עצמן.

שמונה שנים היא חיכתה עם זה, ועבורי זו הייתה זכות מעין כמוה שהיא בחרה בי להכנת האלבום הזה, שכולו הנצחה של האיש המיוחד הזה.

אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל יש לפעמים מילים ששוות אלף תמונות. כמו המילה שרחלי בחרה לכריכה של האלבום, המילה שטומנת בחובה אלף תמונות חיים ויותר – "אבא".