האופן שבו אני מעצבת אלבום

כאשר אני מקבלת הזמנה לאלבום הדבר החשוב ביותר עבורי הוא לדעת את כמות התמונות ואת גודל האלבום הרצוי. מרגע שהתמונות מונחות לפני, ואני יודעת עם איזה גודל אלבום אני עובדת, מגיע השלב של הרכבת חלקי הפאזל השונים.

הקו המנחה אותי בעיצוב של אלבום הוא שיהיה עניין, שכל עמוד יהיה שונה מהקודם, שיהיו הפתעות ואלמנטים מעניינים, אבל גם – ולא פחות חשוב – שיהיה נעים ושתהיה הרמוניה והיגיון בסידור של התמונות.

כאשר אני מעצבת אלבום יש לי פתק קטן שמלווה אותי, ובו כתוב מספר התמונות וכמות העמודים שיש באלבום, וכך אני יודעת בממוצע כמה תמונות צריכות להיכנס בעמוד.

יש לי כמה כללי אצבע שפיתחתי עם הזמן ועם הניסיון, והם מוכיחים את עצמם כיעילים ביותר.

העמוד האמצעי של האלבום בדרך כלל יהיה כזה שיש בו מקום לאלמנט עם נפח, ולכן בו אני בדרך כלל אכניס את מפל התמונות הקשור בסרט, כמו באלבום הפרידה מהעבודה שהכינו לדגנית. הקשירה עם הסרט זקוקה לנפח הזה, ובמפל התמונות עצמו אני יכולה להכניס כמות גדולה של תמונות, הרבה יותר מהממוצע הדרוש. להתחיל את האלבום דווקא מהאמצע שלו נותן לי עוגן שהעמוד האמצעי הוא תמיד וואו, זה יכול להיות גם באמצעות דפים מתקפלים ונפתחים כמו באלבום החתונה של מאיה, גם העמודים הנפתחים צריכים מקום, והעמוד האמצעי הוא מושלם עבורם.

כדי לא להעמיד יותר מידי, העמודים שמיד לפני ואחרי הכפולה האמצעית יהיו עמודים רגועים יותר, מינימליסטיים, עם פחות אלמנטים קישוטיים.

גם בעמוד האחרון אני אוהבת לתת תמונה אחת בודדת, תמונה שהיא עוצמתית, מעלה חיוך, כזאת שמחזיקה עמוד שלם בפני עצמה.

אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתי בעת סידור התמונות, מעבר כמובן לחלוקה לפי נושאים או הסידור הכרונולוגי שלהן, הוא הפרט הטכני והכל כך בסיסי של האם התמונות הן לאורך או לרוחב. כאשר אני נמצאת בתהליך בחירת התמונות ביחד עם הלקוחה, ויש לנו כמה תמונות שאנחנו מתלבטות ביניהן, הפרט של האם מדובר בתמונה לאורך או לרוחב הוא פרט מאד משמעותי בעיני, כיוון שאני יודעת שמספר אי-זוגי של תמונות בעמוד יצריך טכניקת קיפול נייר מסוימת, בעוד שמספר זוגי יצריך טכניקה אחרת.

אני משתדלת לא לחזור על אותה טכניקה פעמיים באותו אלבום, ולנסות לגוון ולחדש בתוך אותו אלבום כמה שיותר. כל אלבום הוא אתגר בפני עצמו, כל אלבום הוא שונה מקודמו, יחיד ומיוחד, בדיוק כמו הלקוחה שהזמינה אותו.