מה קודם למה? האלבום או התמונות?

האלבום שתומר הזמין למורן היה בשבילי הוכחה ניצחת לכך שאלבום תמונות בעבודת יד צריך להיבנות על פי התמונות שאליהן הוא מיועד, ולא להיפך. אני נוכחת בהרבה קבוצות פייסבוק של יוצרות מעולם היצירה בנייר, ורואה הרבה יוצרות שמעלות לרשת אלבומים ריקים שהן מכינות. מה הכוונה באלבום ריק? אלבום ללא תמונות. אלבום שמוכן עם תבנית סדורה של מקומות לתמונות. האלבומים האלו, הריקים, מהווים בעיני הדגמה יפה של טכניקות עבודה של היוצרת, אבל הם לא באמת פרקטיים, והם לא באמת מגשימים את הייעוד של אלבום תמונות.

אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד הוא אמנם יצירה אמנותית מרהיבה, אבל עניין המרהיבות הוא משני. בראש ובראשונה מטרתו של אלבום תמונות הינה להוות במה לסיפור האישי והייחודי שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. והחיים שלנו, מה לעשות, לא הולכים לפי תבניות מוגדרות מראש כי כך היה ליוצרת נוח לארגן את האלבום ובאופן הזה היא ניצלה כמעט לחלוטין את כל גודל הנייר.

אז למה האלבום של תומר הדגים את זה כל כך יפה? בהרבה מאד מקרים, כמעט בכולם, שלב בחירת וסינון התמונות הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. עבור הרבה לקוחות העזרה בבחירת התמונות מהווה הסרה של חסם משמעותי מאד שעמד בדרכם להכנת אלבום עד כה. אבל תומר, תומר הגיע מוכן. מזה מוכן, הוא שלח לי תיקייה עם כל התמונות ממוספרות מ-1 ועד 95 (כן כן, 95, זה היה אלבום גדוש במיוחד). תמונה מס' 1 צריכה להיות הראשונה באלבום ותמונה מס' 95 צריכה להיות האחרונה באלבום.

והתמונות של תומר לא היו אחידות. לא בגודל שלהן ולא בכיוון שלהן. תמונות שצולמו במצלמה היו בפרופורציות מושלמות של 2:3 ואילו תמונות שצולמו בנייד מקבלות פרופורציות אחרות לחלוטין. לו הייתי מכינה אלבום ריק וצריכה לאלץ את התמונות לתוך התבניות שהיו נוחות לי, הייתי צריכה להיאבק עם עיוות הפרופורציות של התמונות, חיתוך שלהן וכיוצ"ב. זה לא היה אפשרי. כלומר, אולי זה היה אפשרי במחיר של ויתור על חלקים מהתמונות. וזה משהו שאני באופן עקרוני ומהותי לא מוכנה לעשות.

באלבומים שלי התמונות מקבלות את הבכורה, הן במרכז והאלבום הוא שעוטף אותן ומתאים את עצמו אליהן. האלבום שתומר הזמין למורן יצא מושלם, והיווה את הבמה המדויקת כדי לספר את הסיפור של תומר ומורן.