מה את היית מכניסה לאלבום?

אתמול שוחחתי עם לקוחה ותיקה ומקסימה שהתקשרה להתייעץ לגבי הזמנת אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד לכבוד החתונה של אחותה. החתונה הייתה אמורה להתקיים בתחילת שנת 2020 אבל לנוכח מגיפת הקורונה שפקדה את כולנו האירוע נדחה, ואז נדחה שוב ושוב. בסופו של דבר החתונה נערכה בדצמבר 2020 במתכונת מצומצמת מאד, תחת מגבלות קפדניות של עשרים משתתפים בלבד בשטח פתוח.

כשהלקוחה שוחחה איתי היא תיארה את השתלשלות האירועים וסיפרה איך היו צילומים משותפים של הזוג בתחילת 2020 כשהם שלחו הזמנות לכולם, והתייעצה איתי האם לתת מקום גם לתמונות של ההכנות לחתונה או רק של האירוע עצמו. "מה את היית מכניסה לאלבום?" היא שאלה אותי. לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי על זה, ניסיתי לשים את עצמי בנעליה של אותה כלה שמתכוננת ליום הגדול שלה בתאריך מסוים ואז צריכה להתמודד עם הדחיה שלו שוב ושוב.

האמת, שבפרספקטיבה של תשע שנות נישואין ושני ילדים, האירוע עצמו של החתונה כבר קיבל אצלי באופן אישי התייחסות שונה לגמרי. לו הייתי יכולה לעשות את זה שוב, ככל הנראה שהייתי בוחרת בחירות אחרות לחלוטין. אבל זה, איך נאמר, שייך עולם המופלא והמבאס של חכמה בדיעבד.

"תראי" עניתי לה "זה לא משנה מה אני הייתי מכניסה לאלבום. זה לא האלבום שלי, זה האלבום שלה, היא צריכה לשמוח ממה שיש בו". שאלתי אותה איך היא מתייחסת לכל השנה הזו שעברה עליה. אם היא מתייחסת לכך בהומור וקבלה אז אולי יש מקום לתבל את האלבום במעט תזכורות לתהפוכות שעברה עד שהגיעה לחתונה. מצד שני, אם יש פה אלמנט של "החלום ושברו" אז אולי פחות. בסופו של דבר האלבום הוא בשבילה, הוא שלה, אנחנו – האחות ואני – רק מוציאות אותו לפועל. כל אחת מאיתנו שונה, עם רצונות שונים, העדפות שונות, התייחסות שונה ושלב שונה בחיים. האלבום הזה הוא לא סתם איזה אלבום תמונות דיגיטלי גנרי, או איזה אלבום ריק ששכב אצל מישהי וחיכה שיכניסו בו תמונות. האלבום הזה מעוצב במיוחד עבורה, אין ולא יהיה עוד אחד כזה בעולם. ככזה, הוא יכול וצריך להיות מותאם במדויק עבורה, וכך יהיה.