לכל אחד יש סיפור ששווה לספר

כולנו רוצים שיראו אותנו. שיראו באמת. שיכירו בהישגים שלנו, שיבחינו בהשקעה שלנו, שיתנו מקום לתסכולים ולכעסים שלנו. אנחנו רוצים לדעת שאנחנו חשובים למישהו, שאכפת מאיתנו.

כשאני כותבת בעמוד הפייסבוק העסקי שלי או כאן באתר שלי על סיפורים של אלבומים אני מקבלת הרבה תגובות נרגשות מהלקוחות שעליהם כתבתי. אני משתדלת לא לחשוף יותר מידי פרטים, מקסימום שם פרטי ואת הסיפור הכללי, כדי שיוכלו להתחבר לסיפור ולרגש הטמון בו אבל בלי לעבור את הגבול למציצנות. והנה, במרבית המקרים, בעוד אני משתדלת לשמור על הפרטיות של לקוחותיי, שאינם יודעים שאני עומדת לכתוב עליהם ולפרסם זאת ברבים, התגובות הן כל נלהבות ופומביות שזה מרגיש כאילו אנשים ממש מחכים שאכתוב את הסיפור שלהם כפי שהוא משתקף מנוקדת מבטי.

אנשים כמהים לכך שמישהו יקשיב להם, ימקד את תשומת ליבו בהם, יתן להם את מרכז הבמה ויאפשר להם לקבוע את המסגרת והעיצוב של האלבום, ולא יכפה עליהם תבניות מוגדרות וגנריות. לא כל אלבום שנה ראשונה לתינוק צריך להיות כחול. יש תינוקות בנים שאוהבים ורוד. לא כל אלבומי החתונה צריכים להיות לבנים וקלאסיים. יש כלות שאוהבות דווקא מקושקש וצבעוני.

היכולת הזו לתת את מרכז הבמה ללקוחה ולסיפור האישי שלה, לראות אותה באמת וכפי שהיא, להיות קשובה להעדפות שלה ולבחירות שלה, זה שמה שמנחה אותי בעבודה על האלבומים. אני חושבת שאלבום תמונות מעוצב בעבודת יד הוא הדרך המושלמת להביא את עצמנו לידי ביטוי מבחינת ההתבוננות במראת חיינו והבחירה איך לעצב את הזיכרונות שלנו.

יש בזה אמירה מאד עוצמתית בהכרה הפומבית בכך שאלו אנחנו, אלו הם חיינו והם מלאים בדיוק כפי שהם. אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו שלמים. שלמים עם הבחירות שלנו, שלמים עם רגעים קטנים של בית ועם רגעי שיא על פסגות הרים. שלמים עם איך שאנחנו נראים ועם מי שהיינו. מתרפקים על העבר במקום להתבייש בו.

לכל אחד מאיתנו יש סיפור ששווה לספר. במקום לאלץ אותו להתאים לספר עם תמונות לפי עיצוב גנרי שנועד להתאים לכוווווווולם, אני מציעה לכם לשקף אותו באלבום תמונות מעוצב בעבודת יד שכל כולו מלאכת מחשבת עליכם ועל חייכם.