הפרטים הטכניים של הכנת אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד – תמונות

אני כותבת כאן לא מעט על הפן הרגשי הנלווה להכנת אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד. אלבום תמונות הוא פריט מאד אישי עבור לקוחותיי, ומאחורי כל אלבום מסתתר סיפור ייחודי ומלא משמעות שאותו האלבום נועד לספר. תהליך העבודה על האלבום מלווה בהתרגשות רבה מצד הלקוחות, וגם – אם נודה על האמת – יש גם מעט חשש. תהליך העבודה איתי דורש אמון מלא ויכולת לשחרר לי את העבודה עצמה מבלי לאשר ולפקח על הכנת כל עמוד ועמוד, וגם על זה כבר כתבתי כאן רבות. זה לא מתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור, חשוב שהלקוחה תהיה שלמה עם תהליך העבודה לא פחות ממה שהיא תהיה שלמה ותאהב את התוצאה הסופית.

אבל מעבר להיבטים הרגשיים הטבועים בהכנת אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד, יש גם, מה לעשות, לא מעט פרטים טכניים ולוגיסטיים שצריך לוודא אותם לפני היציאה לדרך. ברגע שהדבקתי תמונה או נייר לאלבום אין דרך חזרה, ולכן תיאום הציפיות המוקדם צריך להיות מקסימלי. התעכבות על סידור עניינים לוגיסטיים מאריכה את התהליך שלא לצורך ומסרבלת אותו לשווא.

על מה אני מדברת שכאני מדברת על ההיבטים הטכניים של הכנת אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד? הו, יש לא מעט כאלו. העיקריים והמרכזיים שבהם כוללים את תיאום הציפיות לגבי גודל התמונות וההדפסה שלהן, ואופן העברת הטקסטים לאלבום. בפוסט הזה אתחיל את הדיון בנושא התמונות, ובפוסט הבא ארחיב על נושא הטקסטים.

מבחינת התמונות, לא רבים יודעים אבל הסיבה שבאלבומי תמונות ישנים "של פעם" היו דפי פרגמנט מפרידים בין עמוד לעמוד היא שנייר צילום שעליו מפתחים תמונות נוטה להידבק. העמודים פשוט היו נדבקים זה לזה. בנוסף, נייר פיתוח מצהיב די בקלות. האפקט הישן והנוסטלגי הזה שיש לתמונות מצהיבות מהדור של הסבא והסבתא שלנו? זה לא בכוונה, זה פשוט כי הנייר עצמו מצהיב. על מנת להתגבר על שני המכשולים האלו ולייעל את העמידות של האלבום לאורך זמן אני מדפיסה את התמונות בבית דפוס על גבי נייר כרומו במשקל 300 ג', נייר שלא מצהיב בקלות וגם לא נדבק.

גודל התמונות המועדף עליי הוא 9X13, זה גודל נפלא לעבוד איתו באלבומי תמונות והוא מאפשר מגוון גדול של עיצובים שייכנסו בצורה נינוחה ומרווחת לעמוד בגודל 20X20. יחד עם זאת, לא תמיד התמונות המקוריות שמגיעות אליי מגיעות בפרופורציות מדויקות לגודל הזה. לפעמים תמונות שמצלמים לאורך בטלפון הנייד הן צרות יותר, לפעמים מרכיבים קולאז'ים בכל מיני תוכנות עריכה והתוצאה היא תמונה מרובעת בפרופורציות של 1:1. במקרים כאלו ישנן שתי אפשרויות – לחתוך את התמונה ולאלץ אותה להגיע לפרופורציות של 9X13, להדפיס אותה כמו שהיא ולהשאיר שוליים לבנים רחבים יותר.

אני מעדיפה את האופציה השנייה. אני אנחה את בית הדפוס להדפיס את התמונות בפרופורציות המקוריות שלהן בתוך מסגרת של 9X13, וככל שיש צורך להשאיר שוליים לבנים. את השוליים האלו אני יכולה לגזור ולא יראו אותם באלבום עצמו. באופן הזה התמונה המקורית לא נפגעת, ומבחינת הגודל של התמונה, אם היא יוצאת מעט מוארת או רחבה, ובכן זה כבר ישתלב בעיצוב בצורה כזו שלא רק שלא ירגישו בכך, אלא זה ייראה מדויק ומכוון.

התמונות הן הלב של האלבום, אבל הן לא האלמנט היחיד שיש בו. בפוסט הבא שיעלה בעוד שבוע אצלול להיבטים הטכניים והלוגיסטיים של טיפול בטקסטים שנכנסים לאלבום.