גלריית תמונות באלבום

בדרך כלל כאשר אני מקבלת הזמנות לאלבומים מעוצבים בעבודת יד האלבומים עוסקים באנשים. אלבומי תמונות משפחתיים עם תמונות של אנשים מאותה משפחה. אלבומי תמונות זוגיים של אנשים שאוהבים. אלבומי תמונות נוסטלגיים של אנשים שחוגגים יום הולדת 70, 75 ואפילו 80. אלבומי תמונות מתוקים של פעוטות שחוגגים את יום ההולדת הראשון שלהם. אבל זה תמיד היה סביב אנשים.

התמונות שיעל שלחה לי היו שונות. לא היו בהן אנשים. הן היו תמונות של טבע. של פארק הירקון ליתר דיוק. יעל גרה בקרבת מקום ואוהבת לטייל בפארק. היא מצלמת את הירקון כפי שהוא. תמונות של ציפורים, תמונות של עצים, וגם תמונות של פחי אשפה וזבל מפוזר ליד סירות הפדלים האייקוניות של הפארק. התמונות של יעל היו יצירות אומנות של ממש.

הייתה ליעל בקשה נוספת, היא לא רצתה תמונות קטנות בגודל פיתוח סטנדרטי של 10X15 כפי שאני בדרך כלל מבקשת שידפיסו לי בחנות הצילום. יעל רצתה תמונות גדולות, בגודל של 20X25. הגודל של התמונות הכתיב את הגודל של האלבום. תמונות שגודלן 20X25 לא ייכנסו באלבום שגודלו 20X20. הן צריכות אלבום גדול. כזה שיכיל אותן בצורה מרווחת ונעימה. האלבום שנבחר היה במידות של 30X30. זה יאפשר עיצוב מרווח ועדיין מידות פרקטיות של האלבום כולו.

הקונספט העיצובי של האלבום היה גלריית תמונות. דמיינתי את עצמי מתהלכת בתצוגת תמונות במוזיאון ישראל, או באחד ממוזאוני האומנות הגדולים בחו"ל, ועוברת מחדר לחדר שבו מוצגים ציורים גדולים של אמן ידוע. הקירות של גלריות הם בדרך כלל לבנים, והמבקר מתבונן ממרחק בתמונה. בהתאם לכך עוצב גם האלבום. דפי הבסיס הלבנים, שבדרך כלל מכוסים כמעט עד תום בניירות המדוגמים, נותרו כפי שהם, והניירות המדוגמים ייוצגו במינון נמוך מהרגיל, וגם אלו שנבחרו היו שקטים ויחסית מונוטוניים באופיים.

האלבום של יעל עוצב בעבודת יד קפדנית ודייקנית, באופן שהולם את החוויה שיעל רצתה לקבל מהאלבום והמעטפת המושלמת שהיא דמיינה בעבור התמונות שלה. במקום להתפשר על עיצוב מוגדר מראש, כזה שעוצב כתבנית גנרית שיכולה להתאים למאות אלבומים שונים, יעל קיבלה עיצוב ייחודי שנולד מתוך מחשבה אך ורק עליה ועל התמונות שהיא צילמה.