במקום שהתמונות יצברו אבק וירטואלי

במציאות הנוכחית יש איזה דיסוננס בולט בין כמות התמונות שאנחנו מצלמים לבין כמות הרגעים שאנחנו מנציחים. במובן מסוים, המצלמה, שהייתה פעם האמצעי שלנו כדי לשמור זיכרונות ולתעד את העבר שלנו, הפכה להיות אמצעי להפצת ההווה שלנו. אמצעי להפצה, לא לשימור. בין הסטורי שנעלם אחרי זמן מוגבל וקצוב לבין תמונות שנעלמות בפיד ואף אחד לא יגלול מספיק למטה כדי לאתר אותן, זה כאילו התפקיד והמשמעות של תמונות ומצלמות השתנה לחלוטין.

בין אלפי תמונות של רגעי הווה, באמת נוצרת כמות מאיימת של תמונות שקשה להתמודד איתה. לכן צריך לקבל ולהפנים את השינוי הזה. לא כל תמונה היא תמונה שמטרתה לתעד רגע כדי שנזכור אותו. הרוב המכריע של התמונות שלנו הוא תיעוד של רגע כדי שנפיץ אותו. סוג של אמצעי תקשורת עבורנו. אנחנו מתקשרים ומביעים את עצמנו דרך אימוג'ים, אז למה לא דרך תמונות?

העניין הוא, שאנחנו – הדור שלי של בני ה-30/40, בוודאי גילאים בוגרים יותר, ואפילו אגיד שחבר'ה צעירים בגילאי ה-20, זכינו לראות את הדבר הזה שנקרא "אלבום תמונות". אנחנו מכירים את הקונספט ומכירים בחשיבות שלו. לפריט הזה, שהיה בכל בית, לפעמים אלבום אחד ולפעמים הרבה, לפעמים אלבומים לפי אירועים או לכל ילד משלו, בכל קונסטלציה שהיא, לפריט הזה הייתה משמעות. "מה תיקחו מבית בוער? את אלבום התמונות, מה השאלה".

אלבום תמונות הוא פריט שמקושר אצלנו למשמעות עמוקה ונצירת הזיכרונות שמאגדים את תמצית החיים שלנו. ובכן, הם עדיין כאלה, התפקיד והמשמעות של האלבום לא השתנתה. אלא מה, פעם תמונות היו משמעותיות בפני עצמן, היית צריך לחשב טוב טוב כל תמונה כי בפילם היו רק 36 תמונות במקרה הטוב, ואולי שווה לצלם פעמיים פריים טוב רק כדי לוודא שהתמונה לא תצא מטושטשת, בטח אם זה פריים חד פעמי כמו תמונה בטיול במקום שלא תחזור אליו. היית מניח את הסרט הגמור בחנות הצילום ומחכה, לפעמים כמה ימים, בשלב מתקדם יותר אפילו שעה, כדי לקבל את התמונות המפותחות.

והתמונות היו פיזיות. החזקת אותן ביד, יכולת להעביר יד על פנים של מישהו מצולם בתמונה ולהרגיש קרוב אליו.

היום? היום לא צריך לחשוב פעמיים לפי צילום, אפשר לצלם גם תשעים פעמים את אותו פריים. אפילו המצלמות הדיגיטליות הראשונות שעבדו על כרטיסי זיכרון קטנים שבשלב מסוים היית צריך למחוק מהם תמונות, אפילו זה כבר פס מן העולם. הכל מיד עולה לענן או לכונן המשותף, אין יותר מגבלת מקום.

השינוי בקלות של הצילום ובנגישות לתמונות עצמן שינתה את היחס שלנו לתמונות, וההשלכה על אלבומי התמונות הייתה תופעת לוואי של זה, לא שינוי בפני עצמו. העובדה היא שאנחנו עדיין רוצים אלבומי תמונות, זה עדיין חשוב בעינינו, ובצדק. אלבומי תמונות הם הדרך הטובה ביותר לשמר את הזכרונות שלנו, להתרפק על רגעי שיא אישיים ומשפחתיים, להוקיר את הדרך שעברנו ולחגוג הישגים קטנים כגדולים. אלבום הוא דרך נפלאה לתעד, ותיעוד הוא פעולה רבת ערך.

אל תבלבלו בין התפקיד של התמונות לתפקיד של האלבום, ואל תמנעו מעצמכם את המזכרת האישית, הייחודית והמרגשת הזו של אלבום תמונות מעוצב בעבודת יד.