אלבום הקורונה שלי

במשחק בין ההווה לעבר, אני מבינה שיש בידי את הכוח והשליטה להחליט כבר מעכשיו איך אני מעצבת את המעבר מהווה לעבר, איך אני בוחרת לזכור את הרגעים ואת התקופה הדרמטית הזו של משבר הקורונה.

אלבום הקורונה שלי יכול לקחת אחד משני כיוונים – אני יכולה לעצב אותו לפרטי פרטים, לתת לו אלבום שלם משל עצמו, תקופה זמנית של כמה שבועות שתקבל את אותה פרופורציה כמו אלבום שנה ראשונה של תינוק, או אלבום בת מצווש. אני יכולה לבחור להתמקד בכמה היה קשה ואיך התמודדנו, להעצים את החוויה הזו ולתת לה כוח עליי.

ואני יכולה לבחור בדרך אחרת, אני יכולה לבחור להקדיש לקורונה עמוד אחד בלבד. עמוד אחד עם תמונה אחת, של הילדים לומדים "למידה מרחוק", או ליל סדר מצומצם, או כל תמונה אחרת, ולידה לכתוב כמה מילים, ובזה למסגר את החוויה בפרופורציה אחרת לגמרי.

זה כוח אדיר, היכולת הזו לעצב בעצמנו את הכוח שאנחנו נותנים לאירועים מסוימים על החיים שלנו. זה תהליך שאני עוברת עם כל לקוחה שלי בשלב בחירת וסינון התמונות לאלבום. כשאנחנו חיים את ההווה כל תשומת הלב שלנו ממוקדת באירוע שאנחנו חווים באותו רגע, אבל בדיעבד, ממרחק הזמן, הכל מקבל פרופורציה אחרת.

אני אומרת, בזמן שאנחנו חויים אירוע כל כך משברי כמו הקורונה, חיים שלמים שנעצרו, משקי בית שקרסו, ילדים שיצאו לעוצר כפוי בבית לתקופה לא ידועה, אנחנו חייבים למצוא מקורות כוח להיאחז בהם. ועבורי, מקור הכוח הזה הוא לחשוב ולחיות בדמיון מודרך את היום שאחרי.

זה נותן לי כוח, לחשוב על התקופה הזו בעיניים של ראיה בדיעבד.

לעלעל כבר עכשיו בעמודי אלבום הקורונה שלי, ולהחליט מראש כמה כוח אני אתן לה על החיים שלי. זה הכוח שיש לאלבום תמונות, לאלבום התמונות המוחשי שנמצא אצלנו על המדף ולאלבום התמונות האישי שטמון אצל כל אחד מאיתנו בזיכרון ובחוויות שאנחנו נוצרים ומעצבות את חיינו הלאה. זה הכוח שיש לתהליך בחירת התמונות לאלבום, זה כוח אדיר, וזה בדיוק הזמן להיעזר בו.